ביאוגרפיה מקצועית

ראיון עם יוצר האנימציה

ראיון עם יוצר אנימציה

לפני מספר שנים פנו אלי מאחד מערוצי הטלוויזיה לתת ראיון בנושאי אנימציה, לכבוד קלטת חדשה (DVD) של שירי ילדים שהייתי הבמאי שלה. שם הקלטת- "החברים של הקרנף"- שירים לילדים של  אבנר שטראוס. מאחר ולא נמצא להם מראיין המתמצא מספיק בנושא, ביקשו אותי לכתוב עבורם את שני התפקידים- של מראיין ושל המרואיין. וזה מה שיצא.

שאלה: שלום דודו.  בהזדמנות שאתה כאן, אולי תעשה לנו קצת סדר. מה זאת אנימציה בימינו?תשובה: באמת, המושגים וההבחנות של "מה זה אנימציה", די התערבבו בימינו, בגלל הטכנולוגיות הממוחשבות. בואו ונעשה קצת סדר- קודם כל קיימת עדין  אנימציה מצויירת ביד, שקוראים לה "אנימציה קלאסית". כל הציורים נעשים עדיין ביד, אפילו שנעזרים במחשבים לשלבים מאוחרים  של ההפקה. באנימציה מצויירת מבחינים בין  אנימציה מלאה ,( בד"כ בסרטים איכותיים באורך מלא, או בפרסומות ופרויקטים עתירי תקציב), ויש אנימציה מוגבלת- שנעשית מטעמי חיסכון של כסף וזמן, שזה מה שרואים ברוב סדרות הטלוויזיה, שם יש  פחות ציורים לכל דקה של סרט, ודמויות הרבה יותר פשוטות בעיצובן. טכניקה קלאסית אחרת, שכיחה למדי, על אף הקושי להשתמש בה כראוי-  היא האנימציה בפלסטלינה. סרטים מהסוג של "מרד התרנגולים", נעשו בטכניקה זאת. לצד האנימציות הקלאסיות- התפתחה מאוד האנימציה הממוחשבת שבה הדמויות נבנות במחשב כבובות תלת ממדיות. מרבית סרטי האנימציה  הארוכים שיצאו בשנים האחרונות, עשויים בטכניקה הזאת, מ"צעצוע של סיפור" "שרק",  "מוצאים את נמו", ועד רטטוי ווול-אי.ראוי להזכיר עוד סוג של סרטי אנימציה בהם משלבים כמה טכניקות יחד, למשל אנימציה משולבת עם שחקנים חיים מסוג "רוג'ר ראביט". בדרך זאת משתמשים היום - בכמעט כל סרט הוליוודי גדול תקציב,  מסוג סרטי הארי פוטר, "מאטריקס", "שר הטבעות"  וכמעט כל סרט בדיוני עם חלליות, מפלצות וכו'- שיוצא למסכים.

שאלה: אם יש טכניקות כאלה משוכללות, למה להמשיך לעשות אנימציה מצויירת, ביד, דבר שנראה נורא מיושן?תשובה: ראשית-  הציור ביד יכול, עדיין , להגיע לדקויות הבעה ורגש, הקשים מאוד לביטוי  במחשב. אך יש גם תשובה הפקתית, כלכלית- באנימציה  מצויירת ניתן להגיע לתוצאות איכותיות מאוד גם בתקציבים יחסית קטנים, בעוד שאנימציית מחשב דלת תקציב נראית רע מאוד.

שאלה: בוא נדבר על ילדים. מקובל לחשוב שילדים  אוהבים אנימציה. למה?תשובה.  היום כבר ברור שילדים אוהבים אנימציה, ובהרבה מקרים, מעדיפים סרטי אנימציה על סרטים עם שחקנים. ( Live Action).                                                

לשאלה "למה?" קיימים הסברים שונים, תלוי את מי שואלים. כמה מהסברים השכיחים:  א. הפריים באנימציה לילדים בד"כ יותר פשוט, פחות מפורט, עם צבעים ברורים, הדמויות המצויירות מוגדרות בקונטורים, וצבעים חלקים. הדבר מקל על ילדים בגילאים נמוכים לקלוט ולהבין את הנעשה בתמונה. ב. הגיבורים, השחקנים החיים,בסרטי Live  אינם, פעמים רבות מושאים להזדהות אמיתית עבור הילד הצעיר. הוא מרגיש שהם יותר חכמים ממנו, יותר אמיצים, חזקים, בלונדיניים וכו'.          הגיבורים המצויירים, לעומת זאת, אינם  מאיימים על בטחונו העצמי. הם אינם מושלמים , אינם יפים מדי ובד"כ אין להם זיהוי סוציאלי (עשיר- עני, אשכנזי ספרדי וכו'). ג. סרטי האנימציה עשירים יותר בדמיון, צבעוניות, וקורים בהם דברים שאפשריים רק בחלום. עבור הילדים זה עולם קרוב לעולמם הפרטי , הנסתר מעיני המבוגרים.

2. שאלה: בוא נדבר על קלטות וידאו של אנימציה לילדים. מה ההבדל בין מה שהילד רואה בטלוויזיה לבין מה שהוא רואה בקלטת בבית. הרי לחברות המייצרות את האנימציה לטלוויזיה יש תקציבי ענק, ויוצרים מוכשרים לא פחות, ואולי יותר ממה שעומד לרשות מפיקי הקלטות לשוק הביתי המקומי? תשובה. יש הבדל גדול בין מה שמשודר בטלוויזיה לבין קלטת שאפשר לראות בבית,  בעיקר מבחינת ההורים. על הטלוויזיה אין להורים כל שליטה. לסדרות האנימציה המשודרות בארץ (ובכל העולם) יש הרבה מגרעות, למשל איכות הסיפור, לעתים קרובות הן כוללות  דברים מפחידים או אלימים.  ההורים, אם הם כבר רוצים להתערב במה שהילד רואה- אינם יכולים להשפיע הרבה .  לכל היותר הם יכולים למנוע את הילד מלהסתכל.

הקלטת, לעומת זאת, היא דרך פשוטה וזולה של ההורים לכוון את צפיית הילד. אם הם בחרו טוב – הילד נקשר מיידית לקלטת . אני מניח שכל הורה לילדים צעירים מכיר את התמונה שילד רואה את אותה קלטת  אין ספור פעמים.  זה אולי משגע את ההורים, אבל יש לזה חשיבות עצומה לילד שמאמץ לו תכנים קרובים ללבו, ויכול לחזור עליהם כמה פעמים שהוא רוצה. ילד שיש לו הרבה קלטות, יכול לבנות לו , למעשה ,את תכנית השידורים האהובה עליו- מה שאין כן בטלוויזיה.בישראל יש לנו בעיה נוספת עם התכנים בקלטות. הרבה פעמים רואים בהן עולמות זרים לילד הישראלי, למשל אורחות חיים שונות, חגים זרים, נופים עם שלג, יערות ענק, ודובים גדולים.  זה לא תמיד רע, אבל הילד רוצה להתחבר גם לדברים שהוא מכיר, ולנופים שבסביבתו הקרובה. כאן בא הצורך של ההורים לדעת לבחור את הקלטת המתאימה לילדם. ויש באמת הרבה טעויות בבחירה.

שאלה: מה ,באמת קורה בתחום קלטות אנימציה לילדים בישראל?תשובה: המצרך הזה בישראל הוא בעייתי. תקציב הפקת קלטת אנימציה, עלול להיות גבוה מהפקת קלטת עם שחקנים וההפקה בד"כ, נמשכת הרבה זמן, מי שצריך להשקיע בקלטת ילדים בעברית צריך לקחת בחשבון כמות גדולה מאוד של קלטות נמכרות, עד שיחזיר את השקעתו. ובשוק כה קטן, זה אומר לעתים-כמה שנים של מכירות טובות,  מצד שני יש יתרון ברור לאנימציה בקלטות ילדים. האנימציה , אם היא עשויה היטב, יכולה לחיות לנצח, ולדבר כל שנה אל קהל  חדש. כשמפיקים קלטות ילדים עם שחקנים חיים, בוחרים, בדרך כלל סלבריטים של אותה תקופה.  לאחר כמה שנים, ייתכן והסלבריטי ירד מגדולתו , והקלטת אינה אטרקטיבית יותר.  הדמויות המצוירות חיות לנצח, ויעידו סרטי האנימציה הישנים, עם מיקי מאוס, פו-הדוב, באגס באני ואחרים.לחזור לקלטות בישראל- בישראל נעשו יחסית, מעט קלטות של אנימציה מקורית לילדים (הכוונה לקלטת שכולה אנימציה, ולא רק עיטורים קטנים החוזרים על עצמם).   וזה לעומת מאות קלטות לילדים עם זמרים, או שחקנים.  רוב קלטות האנימציה לילדים בשוק הישראלי הן מתורגמות  מארצות אחרות.

שאלה: אז מה רע אם לוקחים קלטת טובה שהופקה בחו"ל ומתרגמים אותה לעברית? במה קלטת מקורית תהיה יותר טובה?תשובה: אין רע שלוקחים קלטת טובה מחו"ל ומתרגמים אותה. אבל אם תסתכלי בדוכני המכירות, יש הרבה קלטות מתורגמות  שלא אקרא להן "זבל" מאחר ולזבל יש תפקיד חשוב בעולם.     אלה קלטות שאף תחנת טלוויזיה לא הייתה משדרת אותן  ואני חושב שאף הורה לא  היה  מסוגל לצפות בהן עד סופן.  אני מנוע מלהביא דוגמאות,  אך אם יסתכל כל אחד בעין קצת ביקורתית, יוכל להבחין בדיאלוגים נלעגים, אנימציה  סטאטית שכמעט לא זזה,תכנים אגרסיביים-  וגיבורים שאתה לא מבין מה הם רוצים ומה הם מרגישים.  דרך אגב, אני חושב שהורה ממוצע, יכול לסמוך בהחלט על החושים שלו, ולא להזדקק לדעת המומחים. אם האם תטרח, אחרי שקנתה קלטת, לצפות בה עם הילד פעם אחת, היא תדע ברוב המקרים להבחין בין קלטת מוצלחת לבין מוצר עלוב שהיא בזבזה עליו את כספה.  גם  לא אמרתי שכל קלטת מקורית היא בהכרח טובה. העובדה היא שמעט קלטות האנימציה לילדים שנוצרו בישראל , (וזה החל לקרות בערך מתחילת שנות ה-90), שורדות ונמכרות כל הזמן באותו קצב, בעוד שקלטות מתורגמות וגם קלטות לייב נעלמות מהשוק לבלי שוב. זה מעיד, שהן ממלאות צורך אמיתי בחיי הילד הישראלי, ושהן באיכות מספיק  טובה שמציפה אותם על המים הסוערים והמשתנים של עולם המותגים לילדים בישראל.

שאלה: לאור מה שאמרת קודם, מה מיוחד בקלטת של שירי אבנר שטראוס?תשובה: בתור מי שקשור לרבות  מהקלטות שנוצרו בארץ באנימציה לילדים, אני באמת חושב שעשינו הפעם משהו מיוחד. בעבר לקחנו תמיד יצירות קלאסיות לילדים והלבשנו עליהן אנימציה חדשה. כך הדבר ב"מיץ פטל", "הכינה נחמה", "דירה להשכיר", סיפורי לוין קפניס, שירי משוררים לילדים ולאחרונה "שמוליק קיפוד". הפעם נוצרה קלטת  המבוססת על שירי ילדים שהם לא רק חדשים בבחינת לא מוכרים, אלא, שהם גם מיוחדים ביחס שלהם לילד.

שאלה: מה זה היחס לילדים?תשובה: לא דיברנו על זה עד כה, אבל בקלטות רבות לילדים, ובהרבה שירים שנכתבים עבור ילדים-  מתייחסים היוצרים לילד כאל צרכן קטן, רפה שכל ותבונה שאפשר להאכיל אותו בכל קשקוש, והוא יבלע הכל- כי הוא עוד ילד ולא מבין דבר. תקשיבי למילים של שירי ילדים שמופיעים בקלטות ילדים, (כמובן ללא הכללה גורפת), ותמצאי המון סטריוטיפים, או רגשות שאינם קיימים באמת בעולם הילד, והן המצאות של היוצר. השירים בקלטת שעשינו מתייחסים לילד קודם כל כיצור מורכב. למשל: ילד קטן אוהב נורא להגיד "תחת", אז יש שיר שלם, על הקרנף הקטן, הכולל את הגילוי המרעיש ש"שום דבר אינו קורה כשקרנף מנגב את התחת, אבל כשקרנף מנגב את האף- נקרעת לו המטפחת".. אז נכון,  זה לא ביאליק, אבל את צריכה לראות ילדים בגיל המתאים (וגם הוריהם) מתמוגגים ומצטרפים לשירת התחת, כי זה חלק מעולמם, וניגוב תחת היא משימה נכבדה לכל ילד בגיל מסוים.  ומצד שני יש שיר על ילד שמביא הביתה צב, ומתמודד עם ההתנגדות המנומקת של אמא. והילד הזה ממש בונה איסטרטגיה מתוחכמת איך לשכנע את אמא להשאיר אותו בבית, והכל בחרוזים פשוטים וללא פלצנות יתר- ישיר , בגובה העיניים של הילד. גם המוסיקה היא חדישה, עם אלמנטים של ג'אז, רוק, ובוב דילן.

שאלה: לאיזה גילאים מיועדת הקלטת?תשובה: קהל היעד של קלטת כזאת הוא אחד הדברים הכי לא מוגדרים שקיימים. בדרך כלל את הקלטת קונים ההורים ומייעדים אותה לילד שלהם בגיל נאמר 3-4 . ואז מגלים שגם האחות הגדולה שלו שהיא כבר בת 7 אוהבת את  השירים ומפזמת אותם, וגם אמא מתרגשת פתאום ממשהו קטן שקורה בשיר. ככלל, אני חושב שמוצר טוב אינו מוגבל לגיל מסוים, למרות שהוא מקבל סיווג של גיל- מטעמים שיווקיים.

שאלה: בקלטת שלכם יש המון סיגנונות שונים של ציור ,עיצוב ורמת האנימציה.  הגיוון הזה והסגנונות השונים  לא יכולים לבלבל ילד? תשובה: אני חושב ש"סדר" זאת המצאה של מבוגרים למען עצמם. הילד מקבל כל דבר בטבעיות, כחלק ממה שקורה בעולם. הוא אינו צריך, "סדר", "סגנון"  "קו של עיצוב", ועוד מושגים כאלה בשביל "להבין" את מה שהוא רואה. העושר החזותי, מעשיר אותו, מרחיב את קשת הצבעים שלו. הוא נפתח לסגנונות שבדרך כלל אינו רואה.   יש בקלטת לדוגמה שיר על ילדה שמנסה, ללא הצלחה להעיר את אבא  שלה, שרוצה לחטוף עוד קצת תנומה, אז מלבד השיר החמוד, הסרט עשוי כציורי פסטל. טכניקה שנחשבת מאוד אמנותית, והיא מאוד שונה מהסרטים האחרים, וכאן הילד נחשף לה.  אני חושב שהטכניקה הזאת  תדבר לילד, בגלל שיש בה משהו אמיתי, לא סינטטי, כאילו מגע ישיר של יד הצייר, ללא תוספות של טכנולוגיות ואפקטים מתוחכמים.

שאלה: ועוד משהו לסיום, שמתי לב שהקלטת מתנגנת ברצף, ללא כותרות עם שמות השירים, ואפילו ללא הפסקות בין השירים.תשובה: כל הכבוד על ההבחנה. זאת דרך נוספת לדבר אל הילד בעולם המושגים שלו. הוא אינו יודע לקרוא, אז בשביל מה כותרות עם שמות השירים? בשבילו הצפייה היא  חוויה שלמה, אז למה לשבור אותה בעצירת המסך בין שיר לשיר? - אז יצרנו קטעי קישור קטנים, בהם, אנחנו  מחברים את השיר שנגמר לזה שמתחיל, בעזרת דמות או חפץ  שעוברים  משיר לשיר. כך הופכת כל הקלטת למופע רצוף,מתמשך, ללא חלוקה מיותרת. וזה עובד מצוין.

לתיאום קורסים והרצאות ניתן להתקשר או להשאיר הודעה בעמוד יצירת קשר