ביאוגרפיה מקצועית

מקלארן

נורמן מק'לארן / גאון בבועה  של זכוכית.לרגל הקרנה מיוחדת של סרטי נורמן מקלארן בפסטיבל הקולנוע (07) בירושלים, התבקשתי להעריך את מורשתו האמנותית של יוצר גדול זה.

באמצע שנות השבעים, עת למדתי אנימציה בקנדה, התאפשרה לי הזדמנות מיוחדת לשהות כמשתלם בNFB מוסד הסרטים הממלכתי של קנדה. ביקשתי ממארחי, בדחילו ורחימו שיסדרו לי פגישה עם נורמן מק'לארן שהיה כבר אז אגדה מהלכת בעולם האנימציה כולו. מארחי חייכו ואמרו לי פשוט להקיש בדלתו  ולהיכנס. וכך גיליתי את אחת מהאנומליות של המקצוע: "באנימציה, ככל שהיוצר הוא בעל שעור קומה גדול יותר- כך האגו שלו קטן יותר"... (עובדה שהלכה והתאמתה לי במשך השנים).נורמן מק'לארן היה תופעה יחידה במינה לפי כל קנה מידה, בעולם האמנות, הקולנוע והאנימציה.  במשך כ-45 שנים, חי ופעל בין כתלי מוסד ממשלתי, ה-NFB  שאפשר לו לעשות ככל העולה על רוחו, תוך שהוא מקבל אישור,מימון  ותמיכה טכנית לכל רעיון לסרט,שיעלה במוחו. אנימטורים רבים שעבדו במקום, ברחו מכלוב הזכוכית המוזהב לאחר מספר שנים בגלל החשש להתנוונות  אמנותית עקב ה"ניתוק מהעולם האמיתי" שאפיינה, לדעתם, מוסד ייחודי זה.  מק'לארן, לעומת זאת, נהנה מתנאי החממה, והפיק בתוכה קרוב ל100 סרטים קצרים, שכל אחד מהם הוא ציון דרך באמנות האנימציה ובהבנת התפיסה החזותית של האדם. יליד גלאזגו (סקוטלנד) 1914. החל מנעוריו לצייר וליצור סרטים ניסיוניים. בגיל 16 הצטרף כגחמת נעורים לתנועה הקומוניסטית. ובהיותו בן 22 התנדב כצלם למלחמת האזרחים בספרד. קריירת סרטים קצרה בלונדון, ואחריה ניו-יורק (ערב מלחה"ע השניה) גילו אותו לג'והן גרירסון  האנגלי, שנקרא על ידי הקנדים להקים מוסד סרטים ממלכתי באוטווה. הוא הציע למק'לארן הצעיר להצטרף אליו ולהקים מחלקה לאנימציה במוסד החדש, והבטיח לו שיקבל את כל התנאים ליצור סרטים על פי הבנתו, הבטחה שקוימה במלואה עד יום מותו של מק'לארן (ינואר 1987 ).מרבית עבודתו האמנותית של מק'לארן היא בתחום שגרירסון קרא לו "קולנוע טהור". קולנוע שאינו עוסק בסיפור או רעיון, אלא חוקר לעומק את התופעות האסטטיות, פסיכולוגיות (ואף מדעיות)הקשורות בתפיסה החזותית של האדם. מק'לארן היה מוקסם מהאתגרים הטכנולוגיים שמציבה לכידת האור על פילם קולנועי, ומתח את ניסיונותיו לכיוונים שאיש לא ניסה לפניו או אחריו. כדי להעריך לאשורה את גאונותו, חייב אדם להתמצא בנושאי הצילום הקולנועי, פלאי הפסקול האופטי, ואפשרויות החשיפה הכפולה בקולנוע, אך  כדי ליהנות מהם- צריך פשוט לזרום עם היופי, האסטטיקה, ההיגיון הפנימי, המיזוג המושלם של תמונות עם צלילים וההומור המעודן המבצבץ מכל סצינה. מקלארן שכלל  את האנימציה ללא מצלמה שעיקרה ציור וחריטה ישירות על פילם קולנועי, כמו כן פיתח ושכלל את ה"פסקול הסינטטי"- בו יצר מוסיקה מורכבת העשויה ללא שום כלי מחולל צליל, אלא משילובים גאוניים של קווים בצפיפויות שונות ההופכים במקרן ל"פסקול אופטי". סרטיו להסברת מושגים מוסיקליים  כגון קנון, רונדו ופוגה הם מלאכת מחשבת של אמנות ודידקטיקה מתוחכמת להפליא.סרטו המפורסם ביותר "שכנים" העשוי באנימציה של שחקנים חיים, על שני השכנים המכלים זה את חייו של זה בריב אידיוטי על פרח קטן, הוקרן בעבר בכל בית ספר בעולם, בכינוסים נגד אלימות ובכל פסטיבל, ואף זיכה את מק'לארן בפרס האוסקר עבור סרט דוקומנטרי (1953)ׂ. רבים חושבים שהסרט הוא בעקבות הטראומה של מלחה"ע השניה, ולא כן הוא. בשנת 48 נשלח מק'לארן על ידי אונסקו לשליחות חינוכית בסין, בה לימד כפריים סיניים לעשות אנימציה פשוטה לצורך הנחלת מידע בסיסי לכפריים בנושאי היגיינה, צמצום הילודה וניצול שאריות מזון. בתקופה זאת השתלטו גדודי מאו על סין שהפכה לקומוניסטית, מקלארן ראה בכך התפתחות חיובית לאור הגירסא דינקותא הקומונסטית שלו- אך קנדה, ארצו, וכל העולם המערבי ראה בכך סיכון גדול שאף הביא שנתיים אחר כך לפרוץ מלחמת קוריאה הנוראה. מק'לארן  שנקרע בין שני העולמות הביע את כאבו על האלימות המטומטמת של שני הצדדים בסרט "שכנים". למותר לציין שלאחר פרשה זאת, ניתק עצמו לחלוטין מעיסוק פומבי במכאובי האדם באשר הוא.בחייו הפרטיים לא חווה מורכבות של חיי משפחה (חי כל ימיו עם חברו לחיים גאי גלובר), לא עוני, לא מלחמות ולא סבל. סרטיו לא נגעו לחלוטין בהוויה האנושית המיוסרת, פועל יוצא, כנראה, מבחירתו בחיים בתוך בועת הזכוכית.

בסוף ימיו התפנה ליצור 5 סרטים קטנים להדרכת אנימטורים מתחילים תוך שהוא מסביר בדרך אופיינית רק לו- את עקרונות התנועה בטבע ובאנימציה. סרטו האחרון הוא  "נרקיס" על הרועה  היפהפה במיתולוגיה היוונית, המתאהב בדמות עצמו. בסרט זה  נתן להוויתו ההומוסקסואלית להציץ לראשונה מן המסך , והתמודד עם הקונפליקט הנצחי של האהבה העצמית שהיא מקור כל הרע בעולם, אך היא גם תנאי הכרחי ליצירה האמנותית באשר היא.

מק'לארן היה ונשאר תופעה ייחודית בקולנוע. הוא לא הקים אסכולה, זרם או ז'אנר. לקראת סוף חייו נכנס לשימוש המחשב, והוא אף ביצע כמה ניסויים מעניינים  בטכנולוגיה זאת. הוא לא זכה לראות כיצד המחשב הלך והשתלט על האנימציה וביטל  לחלוטין את השימוש באור הטבעי לטובת האור הדיגיטאלי. יש להניח שניסיונותיו והישגיו המופלאים יישארו לעד כתופעה חד-פעמית- כל עוד יימצאו צופים שיוכלו להתפעל מהם ולהעריכם.

צפייה בסרטי מקלארן היא נגיעה ביופי ובחכמה הטהורים-  סוג של מפגש חוויתי עם  סוג נדיר ביותר של יצירה אמנותית שהיא מעבר למילים, מעבר לקולנוע ולאנימציה.

לתיאום קורסים והרצאות ניתן להתקשר או להשאיר הודעה בעמוד יצירת קשר