אולפני אנימה

"אולפני אנימה". / בית שמש / תל אביב  1991-1996הסיפור   של  "אולפני אנימה" הוא מהסיפורים  המופלאים והכואבים של האנימציה הישראלית, ושל העלייה מרוסיה. הוא טרם  זכה לכיסוי המלא  לו הוא ראוי, ולהתמודדות אובייקטיבית, עם משמעויותיו האנושיות, המקצועיות ואפילו הלאומיות.אתרום את חלקי לכיסוי ההיסטורי, במסירת  העובדות העיקריות בפעילות החברה.ההתחלה.בתחילת שנות התשעים מצאתי עצמי מהרהר ברצינות לנטוש את תחום האנימציה מאחר ולא נראתה באופק  כל דרך הגיונית להתפרנס ממנו, או לעשות משהו משמעותי בארץ שאינה מכירה באמנות האנימציה ואינה צורכת אותה.ואז, במפתיע,  התחלתי לחוש במשהו חדש באוויר. החלו להגיע אלי פניות של ציירים  שזה מקרוב עלו מרוסיה או בולגריה, ביניהם  ציירי אנימציה , או אמנים "סתם" המחפשים קצה חוט בארץ הזרה אליה נקלעו.הרגשתי שאולי מישהו שולח לנו מסר מלמעלה, ועלינו לשים לב לכך.פניתי לחנן קמינסקי שהיה במגעים עם מפיקה מצרפת להפקת סרט אנימציה ארוך, והחלטנו לבדוק אם יש מספיק אמנים חדשים שניתן יהיה להקים איתם אולפן אנימציה ישראלי גדול.פרסמנו מודעה בעיתון רוסי ובה  הזמנו ציירים עם או בלי ניסיון באנימציה לבוא למפגש לשם הקמת צוות אנימטורים לביצוע סרט מצויר ארוך.למפגש באולם של הטלוויזיה החינוכית הגיעו כתשעים גברים ונשים , רובם רק כמה חודשים בישראל, נושאים תיקי קרטון פשוטים עם ציורים , רישומים, אקוורלים, גרפיקה ושמן.  אני הייתי בהלם. לא ראיתי מעולם, קודם לכך, ריכוז  כזה של ציירים בעלי מיומנויות כה גבוהות בטכניקות הקלאסיות של הציור והגרפיקה, ותהיתי,מה אנשים אלה יעשו בישראל. כתוצאה ממפגש זה ומטסט מעשי בו התבקשו האנשים להנפיש דמות מצוירת, נבחרו 50 ציירים,  והוקמה חברת "אולפני אנימה" שבמשך 5 השנים הבאות עשויה לשנות לחלוטין את מפת האנימציה הישראלית, אך  גם לגרום קשיים רבים לכל מי שהיה מעורב בפעילותה.החלטה להקים חברה גדולה עם 50 עובדים כבר בהתחלה הייתה החלטה גורלית שהביאה להצלחת החברה וגם לנפילתה. ההיגיון בכך היה שאולפן אנימציה מקומי מסוגל לשרוד רק עם הבאת עבודה מחו"ל, ולשם כך הוא צריך מסה קריטית של עובדים  כדי לשכנע מפיק מחו"ל שהעבודה יכולה להיעשות בפרק זמן סביר –כלומר עם מספר גדול של עובדים . הכשרה בבית שמש.האמנים שנבחרו להקים את האולפן, היו במיעוטם ציירי אנימציה מנוסים ורובם ציירים מעולים עם הכשרה באמנות קלאסית, אך ללא ידיעה והבנה באנימציה. אי לכך הוחלט על תקופת הכשרה של מספר חודשים (ככל שיספיק הכסף) כדי להפוך אותם לקבוצה מיומנת וכשירה לביצוע אנימציה איכותית לצרכי השוק.

חיפשנו מקום להקים בו את האולפן, וכמו ציונים נאיביים, חשבנו באותו זמן גם איך ליישב אותם בארץ החדשה. לאחר ביקור בכמה ערים וקיבוצים באזור המרכז, בחרנו בעיר בית שמש, בגלל המיקום, בגלל ראש העיר הנלהב, וועדת הקליטה של העיר שהציעה  עזרה במציאת פתרונות שיכון לאנשי הקבוצה.מנכ"ל משרד הקליטה דאז, הבטיח לנו אישית סכום תמיכה נאה לכל אדם, כעזרה לתהליך ההסבה המקצועית, ויצאנו לדרך מלאי אופטימיות ותקווה.

בסוף החודש הראשון, עת הגיע מועד התשלום לאנשינו, הסתבר שנקבל מהמדינה רק כשליש מהכסף שהובטח לכל אדם- מאחר ושאר התשלום צריך להגיע ממשרד העבודה, והם  לא היו שותפים להחלטה זאת במשרדי הממשלה, ומתעלמים ממחויבותם.לא אאריך בפרטי  המצב אליו נקלענו לאחר שהיינו מכבר מחויבים לאנשינו. במקום לעצור את כל המפעל ולשלוח את עובדינו איש לגורלו,  החלטנו להמשיך בכל מחיר. את מעט הכסף שגייסנו  לבינוי, שיווק  והבאת עבודה בהמשך, נאלצנו להשקיע בהשלמת השכר לעובדינו, ובמימון אוטובוס יומי שייקח אותם מדי יום מתל אביב לבית שמש וחזרה. הרעיון להביא מדריכי אנימציה מחו"ל נגנז, בשל המצב, ואת ההדרכה מבצעים לבסוף אנשים מבין הציירים עצמם, בהדרכה ובניהול של דודו. כדי לדמיין את רוח ההכשרה הזאת, צריך לזכור שהציירים לא דיברו עברית מלבד כמה מילים בסיסיות, והרוסית שלי כללה גם כן שתי מילים (שאי אפשר להגיד בציבור) .  וכך, כמעט ללא מילים והרבה תנועות גוף ופנים, פנטומימה וכוריאוגרפיה, הפכנו קבוצה של 50 ציירים לאולפן אנימציה  פעיל ותוסס, שיצר במשך חמש שנים, שעות רבות של אנימציה בסגנונות רבים ובשלל עיצובים.גם העזרה שקיווינו לקבל מהעיר בית שמש התגלתה מהר מאוד כחסרת כל ממשות, והבנו שאין כל יתרון בלהיצמד לבית שמש, וניאלץ להזיז את פעילותנו לתל אביב, ולהניח לאנשינו להסתדר בדיור בכוחות עצמם.

אולפן אנימציה עם 50 ציירים.חברת "אולפני אנימה הייתה אולפן האנימציה הראשון בישראל, שהיו בו כל הפונקציות של יצירת אנימציה מצוירת. ציירי סטוריבורד, מעצבי דמויות, ציירי רקעים, אנימטורים וציירי ביניים, צלמים ועורכים, וכולם ברמה מקצועית  גבוהה שטרם נודעה בישראל לפני זה. החברה יצרה בתקופת פעילותה  5 קלטות ילדים באנימציה מלאה- הכוללות את: "מיץ פטל", "הכינה נחמה", "דירה להשכיר" "סיפורי התנ"ך- לפי מאיר שלו",  "שירים גדולים"(שירי משוררים לילדים) , "ילד בא מאהבה" (הסברה מינית לילדי הגן)  וסיפורי לוין קיפניס.אולפני אנימה יצרו דקות רבות של אנימציה במגוון סגנונות וטכניקות פתיחים לתכניות, דקות רבות לתכנית הטלוויזיה הדוקומנטרית של הערוץ הראשון: "ירושלים אשר הייתה בספרד", ועוד. ערוץ שתיים שהוקם בשנתה הראשונה של החברה הביא ליצירת פרסומות אנימציה מצליחות כ-"במבה" של אסם, "מותק",  "שוקולית" של עלית, "בייגלה אסם" ועוד. כמו כן הפיקה חב' "אולפני אנימה" דקות רבות של אנימציה  עבור חברות  מאירופה וארה"ב.חברת "אולפני אנימה ", סבלה מכמה בעיות שלא היו בתחום שליטתה. ומכמה שגיאות קשות שהיו  כן בתחום שליטתה.מיתון עמוק בשוק הסרטים האירופאי בשנים 1992-4 מנע הבאת מספר פרויקטים מחו"ל למרות העניין שגילו חברות הפקה אירופאיות בהתארגנות החדשה בישראל. בנוסף לכך- היו גם  שגיאות ניהול שלנו בהתמודדות עם המצב שנוצר . מנהלי החברה  (ד"ר חיים עמית ואנוכי) לא יכלו להרשות לעצמם לפטר עובדים בתקופות בהן לא הייתה מספיק עבודה  לאולפן כה גדול, ולאבד בכך את ההשקעה העצומה שהושקעה בהכשרתם.כאשר כמה פרויקטים גדולים  אושרו לביצוע אך בוששו להיכנס לפס הייצור-  החלה החברה לצבור חובות שבדרך הטבע הלכו וגדלו. התקופה האחרונה בחייה של החברה הצטיינה בלחצים כספיים כבדים ומעיקים שהורגשו בקרב העובדים, הספקים ונושי החברה.בתחילת 1996 קרוב לשש שנים לאחר הקמתה התמוטטה חברת אולפני אנימה כשהיא משאירה חובות כספיים (כמו שאמר דן בן אמוץ: "לא הרבה, אבל גדולים") אותם הצטרכו בעלי החברה לשלם במהלך 10 השנים הבאות. עם זאת ראוי לציין שאת כל העבודות שהיו על פס היצור השלימה החברה , ופרויקט גדול שהצלחתי להביא בעמל רב מארה"ב  וטרם הושלם בקריסת החברה, הועבר בצורה מסודרת לאולפן פיצ'י- פוי ביפו, אשר השלים אותו במלואו.אנימה הותירה אחריה כמה שעות של אנימציה ישראלית משובחת,  קלטה בדם יזע ודמעות כמה עשרות אמנים עולים, הותירה זיכרונות מרגשים, מתלהבים  וכואבים בליבות  כל המעורבים בפעילותה, השאירה כמה בעלי חוב זועמים (רובם בנקים ומתווכי נדל"ן) והייתה לניסיון  הראשון והנועז ביותר להקים בישראל תעשיית אנימציה המבצעת הפקות אנימציה  לשוק המקומי והבינלאומי.

מאחורי התינוק של במבה.
לא אגזים אם אומר שהתינוק של במבה אוסם, הוא הדמות המקורית, המצוירת הפופולארית ביותר בישראל של השנים האחרונות. מהלכות בציבור כמה גרסאות על הולדתו של תינוק זה והרי הגרסה הנכונה.
בתחילת שנת 1993 פנה אלי המפיק אודי קדישזון בבקשה להציע לפרסום אריאלי דמות מצויירת  לסרט פרסומת  על הרפתקאותיו של תינוק שאוהב לאכול במבה של אוסם. 
הצענו מספר  עיצובי תינוק וביניהם  עיצוב שעשה גיל אלקבץ- מעצב ואנימטור מוכשר עמו שיתפתי פעולה במספר פרויקטים קודם לכך (גיל  מתגורר מזה  שנים בגרמניה ונחשב כיום לאחד מהאנימטורים  הבולטים באירופה).

הצעתו של גיל נבחרה, מול שאר ההצעות. כמה חודשים לאחר מכן יצא למסכי הטלוויזיה הסרט הראשון בסדרת סרטי הבמבה, (הסרט בוים על ידי שחר סגל, כמו שאר הסרטים בסדרה זאת שנוצרו על ידי אולפני אנימה)  ומיד הפך ללהיט פרסומי שהביא לעליית מכירות הבמבה, כמו גם למקום ראשון בסקרי פופולאריות של פרסומות.(פרס ראשון איגוד המפרסמים, פרס ראשון ערוץ הילדים).הפרסום הגדול הביא ליצירת 5 סרטי פרסומת מלאים ועוד סרטים קטנים רבים למבצעים ולאירועים מיוחדים, הביא ליצירת מוצרי לוואי,   ספר הבמבה.

 

 

 

 

 

 

"ממחשבים" את התינוק.לפני כמה שנים החליטה אסם, בעצת משרד הפרסום שלה, להפוך את תינוק הבמבה  לדמות מחשב תלת ממדית, ולא עוד  כדמות מצוירת בדו-ממד, כפי שנולד כמה שנים קודם לכך. מאז  מופיע התינוק כבובה תלת ממדית בכל הסרטים. על פי מיטב שיקולי וידיעתי את תחום האנימציה נעשתה בכך שגיאה אסטרטגית בלתי נסלחת.   אין לי ספק שהתינוק איבד הרבה מחינו וקסמו.  אני משער שמשרד הפרסום רצה להפוך את התינוק לדמות "מודרנית", במראה שהילדים רואים בסרטי המחשב הגדולים (השרקים למיניהם) אך כאן בדיוק רובצת הטעות, התינוק איבד את ייחודו והפך לבובת פלסטיק חלקלקה בדומה לאלף דמויות אחרות שמאכלסות כיום  כל מסך .

בראותי את הקנאות בה שומרות חברות מסחריות בעולם על דמויות המותג שלהן, אני מתחלחל מהקלות הבלתי נסבלת  בה שינו  אצלנו דמות  כה מצליחה ופופולארית שאינה יכולה להגן על עצמה, ובכך, הפכו אותה לעוד דמות בינונית שלא תשוב  עוד להיות מה שהיה תינוק הבמבה המקורי.

לתיאום קורסים והרצאות ניתן להתקשר או להשאיר הודעה בעמוד יצירת קשר

"אולפני אנימה". / בית שמש / תל אביב  1991-1996הסיפור   של  "אולפני אנימה" הוא מהסיפורים  המופלאים והכואבים של האנימציה הישראלית, ושל העלייה מרוסיה. הוא טרם  זכה לכיסוי המלא  לו הוא ראוי, ולהתמודדות אובייקטיבית, עם משמעויותיו האנושיות, המקצועיות ואפילו הלאומיות. אתרום את חלקי לכיסוי ההיסטורי, במסירת  העובדות העיקריות בפעילות החברה. ההתחלה. בתחילת שנות התשעים מצאתי עצמי מהרהר ברצינות לנטוש את תחום האנימציה מאחר ולא נראתה באופק  כל דרך הגיונית להתפרנס ממנו, או לעשות משהו משמעותי בארץ שאינה מכירה באמנות האנימציה ואינה צורכת אותה. ואז, במפתיע,  התחלתי לחוש במשהו חדש באוויר. החלו להגיע אלי פניות של ציירים  שזה מקרוב עלו מרוסיה או בולגריה, ביניהם  ציירי אנימציה , או אמנים "סתם" המחפשים קצה חוט בארץ הזרה אליה נקלעו. הרגשתי שאולי מישהו שולח לנו מסר מלמעלה, ועלינו לשים לב לכך. פניתי לחנן קמינסקי שהיה במגעים עם מפיקה מצרפת להפקת סרט אנימציה ארוך, והחלטנו לבדוק אם יש מספיק אמנים חדשים שניתן יהיה להקים איתם אולפן אנימציה ישראלי גדול. פרסמנו מודעה בעיתון רוסי ובה  הזמנו ציירים עם או בלי ניסיון באנימציה לבוא למפגש לשם הקמת צוות אנימטורים לביצוע סרט מצויר ארוך. למפגש באולם של הטלוויזיה החינוכית הגיעו כתשעים גברים ונשים , רובם רק כמה חודשים בישראל, נושאים תיקי קרטון פשוטים עם ציורים , רישומים, אקוורלים, גרפיקה ושמן.  אני הייתי בהלם. לא ראיתי מעולם, קודם לכך, ריכוז  כזה של ציירים בעלי מיומנויות כה גבוהות בטכניקות הקלאסיות של הציור והגרפיקה, ותהיתי,מה אנשים אלה יעשו בישראל. כתוצאה ממפגש זה ומטסט מעשי בו התבקשו האנשים להנפיש דמות מצוירת, נבחרו 50 ציירים,  והוקמה חברת "אולפני אנימה" שבמשך 5 השנים הבאות עשויה לשנות לחלוטין את מפת האנימציה הישראלית, אך  גם לגרום קשיים רבים לכל מי שהיה מעורב בפעילותה. החלטה להקים חברה גדולה עם 50 עובדים כבר בהתחלה הייתה החלטה גורלית שהביאה להצלחת החברה וגם לנפילתה. ההיגיון בכך היה שאולפן אנימציה מקומי מסוגל לשרוד רק עם הבאת עבודה מחו"ל, ולשם כך הוא צריך מסה קריטית של עובדים  כדי לשכנע מפיק מחו"ל שהעבודה יכולה להיעשות בפרק זמן סביר –כלומר עם מספר גדול של עובדים . הכשרה בבית שמש.האמנים שנבחרו להקים את האולפן, היו במיעוטם ציירי אנימציה מנוסים ורובם ציירים מעולים עם הכשרה באמנות קלאסית, אך ללא ידיעה והבנה באנימציה. אי לכך הוחלט על תקופת הכשרה של מספר חודשים (ככל שיספיק הכסף) כדי להפוך אותם לקבוצה מיומנת וכשירה לביצוע אנימציה איכותית לצרכי השוק.

חיפשנו מקום להקים בו את האולפן, וכמו ציונים נאיביים, חשבנו באותו זמן גם איך ליישב אותם בארץ החדשה. לאחר ביקור בכמה ערים וקיבוצים באזור המרכז, בחרנו בעיר בית שמש, בגלל המיקום, בגלל ראש העיר הנלהב, וועדת הקליטה של העיר שהציעה  עזרה במציאת פתרונות שיכון לאנשי הקבוצה.מנכ"ל משרד הקליטה דאז, הבטיח לנו אישית סכום תמיכה נאה לכל אדם, כעזרה לתהליך ההסבה המקצועית, ויצאנו לדרך מלאי אופטימיות ותקווה.

בסוף החודש הראשון, עת הגיע מועד התשלום לאנשינו, הסתבר שנקבל מהמדינה רק כשליש מהכסף שהובטח לכל אדם- מאחר ושאר התשלום צריך להגיע ממשרד העבודה, והם  לא היו שותפים להחלטה זאת במשרדי הממשלה, ומתעלמים ממחויבותם.לא אאריך בפרטי  המצב אליו נקלענו לאחר שהיינו מכבר מחויבים לאנשינו. במקום לעצור את כל המפעל ולשלוח את עובדינו איש לגורלו,  החלטנו להמשיך בכל מחיר. את מעט הכסף שגייסנו  לבינוי, שיווק  והבאת עבודה בהמשך, נאלצנו להשקיע בהשלמת השכר לעובדינו, ובמימון אוטובוס יומי שייקח אותם מדי יום מתל אביב לבית שמש וחזרה. הרעיון להביא מדריכי אנימציה מחו"ל נגנז, בשל המצב, ואת ההדרכה מבצעים לבסוף אנשים מבין הציירים עצמם, בהדרכה ובניהול של דודו. כדי לדמיין את רוח ההכשרה הזאת, צריך לזכור שהציירים לא דיברו עברית מלבד כמה מילים בסיסיות, והרוסית שלי כללה גם כן שתי מילים (שאי אפשר להגיד בציבור) .  וכך, כמעט ללא מילים והרבה תנועות גוף ופנים, פנטומימה וכוריאוגרפיה, הפכנו קבוצה של 50 ציירים לאולפן אנימציה  פעיל ותוסס, שיצר במשך חמש שנים, שעות רבות של אנימציה בסגנונות רבים ובשלל עיצובים.גם העזרה שקיווינו לקבל מהעיר בית שמש התגלתה מהר מאוד כחסרת כל ממשות, והבנו שאין כל יתרון בלהיצמד לבית שמש, וניאלץ להזיז את פעילותנו לתל אביב, ולהניח לאנשינו להסתדר בדיור בכוחות עצמם.

אולפן אנימציה עם 50 ציירים.חברת "אולפני אנימה הייתה אולפן האנימציה הראשון בישראל, שהיו בו כל הפונקציות של יצירת אנימציה מצוירת. ציירי סטוריבורד, מעצבי דמויות, ציירי רקעים, אנימטורים וציירי ביניים, צלמים ועורכים, וכולם ברמה מקצועית  גבוהה שטרם נודעה בישראל לפני זה. החברה יצרה בתקופת פעילותה  5 קלטות ילדים באנימציה מלאה- הכוללות את: "מיץ פטל", "הכינה נחמה", "דירה להשכיר" "סיפורי התנ"ך- לפי מאיר שלו",  "שירים גדולים"(שירי משוררים לילדים) , "ילד בא מאהבה" (הסברה מינית לילדי הגן)  וסיפורי לוין קיפניס.אולפני אנימה יצרו דקות רבות של אנימציה במגוון סגנונות וטכניקות פתיחים לתכניות, דקות רבות לתכנית הטלוויזיה הדוקומנטרית של הערוץ הראשון: "ירושלים אשר הייתה בספרד", ועוד. ערוץ שתיים שהוקם בשנתה הראשונה של החברה הביא ליצירת פרסומות אנימציה מצליחות כ-"במבה" של אסם, "מותק",  "שוקולית" של עלית, "בייגלה אסם" ועוד. כמו כן הפיקה חב' "אולפני אנימה" דקות רבות של אנימציה  עבור חברות  מאירופה וארה"ב.חברת "אולפני אנימה ", סבלה מכמה בעיות שלא היו בתחום שליטתה. ומכמה שגיאות קשות שהיו  כן בתחום שליטתה.מיתון עמוק בשוק הסרטים האירופאי בשנים 1992-4 מנע הבאת מספר פרויקטים מחו"ל למרות העניין שגילו חברות הפקה אירופאיות בהתארגנות החדשה בישראל. בנוסף לכך- היו גם  שגיאות ניהול שלנו בהתמודדות עם המצב שנוצר . מנהלי החברה  (ד"ר חיים עמית ואנוכי) לא יכלו להרשות לעצמם לפטר עובדים בתקופות בהן לא הייתה מספיק עבודה  לאולפן כה גדול, ולאבד בכך את ההשקעה העצומה שהושקעה בהכשרתם.כאשר כמה פרויקטים גדולים  אושרו לביצוע אך בוששו להיכנס לפס הייצור-  החלה החברה לצבור חובות שבדרך הטבע הלכו וגדלו. התקופה האחרונה בחייה של החברה הצטיינה בלחצים כספיים כבדים ומעיקים שהורגשו בקרב העובדים, הספקים ונושי החברה.בתחילת 1996 קרוב לשש שנים לאחר הקמתה התמוטטה חברת אולפני אנימה כשהיא משאירה חובות כספיים (כמו שאמר דן בן אמוץ: "לא הרבה, אבל גדולים") אותם הצטרכו בעלי החברה לשלם במהלך 10 השנים הבאות. עם זאת ראוי לציין שאת כל העבודות שהיו על פס היצור השלימה החברה , ופרויקט גדול שהצלחתי להביא בעמל רב מארה"ב  וטרם הושלם בקריסת החברה, הועבר בצורה מסודרת לאולפן פיצ'י- פוי ביפו, אשר השלים אותו במלואו.אנימה הותירה אחריה כמה שעות של אנימציה ישראלית משובחת,  קלטה בדם יזע ודמעות כמה עשרות אמנים עולים, הותירה זיכרונות מרגשים, מתלהבים  וכואבים בליבות  כל המעורבים בפעילותה, השאירה כמה בעלי חוב זועמים (רובם בנקים ומתווכי נדל"ן) והייתה לניסיון  הראשון והנועז ביותר להקים בישראל תעשיית אנימציה המבצעת הפקות אנימציה  לשוק המקומי והבינלאומי.

מאחורי התינוק של במבה.
לא אגזים אם אומר שהתינוק של במבה אוסם, הוא הדמות המקורית, המצוירת הפופולארית ביותר בישראל של השנים האחרונות. מהלכות בציבור כמה גרסאות על הולדתו של תינוק זה והרי הגרסה הנכונה.
בתחילת שנת 1993 פנה אלי המפיק אודי קדישזון בבקשה להציע לפרסום אריאלי דמות מצויירת  לסרט פרסומת  על הרפתקאותיו של תינוק שאוהב לאכול במבה של אוסם. 
הצענו מספר  עיצובי תינוק וביניהם  עיצוב שעשה גיל אלקבץ- מעצב ואנימטור מוכשר עמו שיתפתי פעולה במספר פרויקטים קודם לכך (גיל  מתגורר מזה  שנים בגרמניה ונחשב כיום לאחד מהאנימטורים  הבולטים באירופה).

הצעתו של גיל נבחרה, מול שאר ההצעות. כמה חודשים לאחר מכן יצא למסכי הטלוויזיה הסרט הראשון בסדרת סרטי הבמבה, (הסרט בוים על ידי שחר סגל, כמו שאר הסרטים בסדרה זאת שנוצרו על ידי אולפני אנימה)  ומיד הפך ללהיט פרסומי שהביא לעליית מכירות הבמבה, כמו גם למקום ראשון בסקרי פופולאריות של פרסומות.(פרס ראשון איגוד המפרסמים, פרס ראשון ערוץ הילדים).הפרסום הגדול הביא ליצירת 5 סרטי פרסומת מלאים ועוד סרטים קטנים רבים למבצעים ולאירועים מיוחדים, הביא ליצירת מוצרי לוואי,   ספר הבמבה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"ממחשבים" את התינוק.לפני כמה שנים החליטה אסם, בעצת משרד הפרסום שלה, להפוך את תינוק הבמבה  לדמות מחשב תלת ממדית, ולא עוד  כדמות מצוירת בדו-ממד, כפי שנולד כמה שנים קודם לכך. מאז  מופיע התינוק כבובה תלת ממדית בכל הסרטים. על פי מיטב שיקולי וידיעתי את תחום האנימציה נעשתה בכך שגיאה אסטרטגית בלתי נסלחת.   אין לי ספק שהתינוק איבד הרבה מחינו וקסמו.  אני משער שמשרד הפרסום רצה להפוך את התינוק לדמות "מודרנית", במראה שהילדים רואים בסרטי המחשב הגדולים (השרקים למיניהם) אך כאן בדיוק רובצת הטעות, התינוק איבד את ייחודו והפך לבובת פלסטיק חלקלקה בדומה לאלף דמויות אחרות שמאכלסות כיום  כל מסך .

בראותי את הקנאות בה שומרות חברות מסחריות בעולם על דמויות המותג שלהן, אני מתחלחל מהקלות הבלתי נסבלת  בה שינו  אצלנו דמות  כה מצליחה ופופולארית שאינה יכולה להגן על עצמה, ובכך, הפכו אותה לעוד דמות בינונית שלא תשוב  עוד להיות מה שהיה תינוק הבמבה המקורי.

"אולפני אנימה". / בית שמש / תל אביב  1991-1996הסיפור   של  "אולפני אנימה" הוא מהסיפורים  המופלאים והכואבים של האנימציה הישראלית, ושל העלייה מרוסיה. הוא טרם  זכה לכיסוי המלא  לו הוא ראוי, ולהתמודדות אובייקטיבית, עם משמעויותיו האנושיות, המקצועיות ואפילו הלאומיות. אתרום את חלקי לכיסוי ההיסטורי, במסירת  העובדות העיקריות בפעילות החברה. ההתחלה. בתחילת שנות התשעים מצאתי עצמי מהרהר ברצינות לנטוש את תחום האנימציה מאחר ולא נראתה באופק  כל דרך הגיונית להתפרנס ממנו, או לעשות משהו משמעותי בארץ שאינה מכירה באמנות האנימציה ואינה צורכת אותה. ואז, במפתיע,  התחלתי לחוש במשהו חדש באוויר. החלו להגיע אלי פניות של ציירים  שזה מקרוב עלו מרוסיה או בולגריה, ביניהם  ציירי אנימציה , או אמנים "סתם" המחפשים קצה חוט בארץ הזרה אליה נקלעו. הרגשתי שאולי מישהו שולח לנו מסר מלמעלה, ועלינו לשים לב לכך. פניתי לחנן קמינסקי שהיה במגעים עם מפיקה מצרפת להפקת סרט אנימציה ארוך, והחלטנו לבדוק אם יש מספיק אמנים חדשים שניתן יהיה להקים איתם אולפן אנימציה ישראלי גדול. פרסמנו מודעה בעיתון רוסי ובה  הזמנו ציירים עם או בלי ניסיון באנימציה לבוא למפגש לשם הקמת צוות אנימטורים לביצוע סרט מצויר ארוך. למפגש באולם של הטלוויזיה החינוכית הגיעו כתשעים גברים ונשים , רובם רק כמה חודשים בישראל, נושאים תיקי קרטון פשוטים עם ציורים , רישומים, אקוורלים, גרפיקה ושמן.  אני הייתי בהלם. לא ראיתי מעולם, קודם לכך, ריכוז  כזה של ציירים בעלי מיומנויות כה גבוהות בטכניקות הקלאסיות של הציור והגרפיקה, ותהיתי,מה אנשים אלה יעשו בישראל. כתוצאה ממפגש זה ומטסט מעשי בו התבקשו האנשים להנפיש דמות מצוירת, נבחרו 50 ציירים,  והוקמה חברת "אולפני אנימה" שבמשך 5 השנים הבאות עשויה לשנות לחלוטין את מפת האנימציה הישראלית, אך  גם לגרום קשיים רבים לכל מי שהיה מעורב בפעילותה. החלטה להקים חברה גדולה עם 50 עובדים כבר בהתחלה הייתה החלטה גורלית שהביאה להצלחת החברה וגם לנפילתה. ההיגיון בכך היה שאולפן אנימציה מקומי מסוגל לשרוד רק עם הבאת עבודה מחו"ל, ולשם כך הוא צריך מסה קריטית של עובדים  כדי לשכנע מפיק מחו"ל שהעבודה יכולה להיעשות בפרק זמן סביר –כלומר עם מספר גדול של עובדים . הכשרה בבית שמש.האמנים שנבחרו להקים את האולפן, היו במיעוטם ציירי אנימציה מנוסים ורובם ציירים מעולים עם הכשרה באמנות קלאסית, אך ללא ידיעה והבנה באנימציה. אי לכך הוחלט על תקופת הכשרה של מספר חודשים (ככל שיספיק הכסף) כדי להפוך אותם לקבוצה מיומנת וכשירה לביצוע אנימציה איכותית לצרכי השוק.

חיפשנו מקום להקים בו את האולפן, וכמו ציונים נאיביים, חשבנו באותו זמן גם איך ליישב אותם בארץ החדשה. לאחר ביקור בכמה ערים וקיבוצים באזור המרכז, בחרנו בעיר בית שמש, בגלל המיקום, בגלל ראש העיר הנלהב, וועדת הקליטה של העיר שהציעה  עזרה במציאת פתרונות שיכון לאנשי הקבוצה.מנכ"ל משרד הקליטה דאז, הבטיח לנו אישית סכום תמיכה נאה לכל אדם, כעזרה לתהליך ההסבה המקצועית, ויצאנו לדרך מלאי אופטימיות ותקווה.

בסוף החודש הראשון, עת הגיע מועד התשלום לאנשינו, הסתבר שנקבל מהמדינה רק כשליש מהכסף שהובטח לכל אדם- מאחר ושאר התשלום צריך להגיע ממשרד העבודה, והם  לא היו שותפים להחלטה זאת במשרדי הממשלה, ומתעלמים ממחויבותם.לא אאריך בפרטי  המצב אליו נקלענו לאחר שהיינו מכבר מחויבים לאנשינו. במקום לעצור את כל המפעל ולשלוח את עובדינו איש לגורלו,  החלטנו להמשיך בכל מחיר. את מעט הכסף שגייסנו  לבינוי, שיווק  והבאת עבודה בהמשך, נאלצנו להשקיע בהשלמת השכר לעובדינו, ובמימון אוטובוס יומי שייקח אותם מדי יום מתל אביב לבית שמש וחזרה. הרעיון להביא מדריכי אנימציה מחו"ל נגנז, בשל המצב, ואת ההדרכה מבצעים לבסוף אנשים מבין הציירים עצמם, בהדרכה ובניהול של דודו. כדי לדמיין את רוח ההכשרה הזאת, צריך לזכור שהציירים לא דיברו עברית מלבד כמה מילים בסיסיות, והרוסית שלי כללה גם כן שתי מילים (שאי אפשר להגיד בציבור) .  וכך, כמעט ללא מילים והרבה תנועות גוף ופנים, פנטומימה וכוריאוגרפיה, הפכנו קבוצה של 50 ציירים לאולפן אנימציה  פעיל ותוסס, שיצר במשך חמש שנים, שעות רבות של אנימציה בסגנונות רבים ובשלל עיצובים.גם העזרה שקיווינו לקבל מהעיר בית שמש התגלתה מהר מאוד כחסרת כל ממשות, והבנו שאין כל יתרון בלהיצמד לבית שמש, וניאלץ להזיז את פעילותנו לתל אביב, ולהניח לאנשינו להסתדר בדיור בכוחות עצמם.

אולפן אנימציה עם 50 ציירים.חברת "אולפני אנימה הייתה אולפן האנימציה הראשון בישראל, שהיו בו כל הפונקציות של יצירת אנימציה מצוירת. ציירי סטוריבורד, מעצבי דמויות, ציירי רקעים, אנימטורים וציירי ביניים, צלמים ועורכים, וכולם ברמה מקצועית  גבוהה שטרם נודעה בישראל לפני זה. החברה יצרה בתקופת פעילותה  5 קלטות ילדים באנימציה מלאה- הכוללות את: "מיץ פטל", "הכינה נחמה", "דירה להשכיר" "סיפורי התנ"ך- לפי מאיר שלו",  "שירים גדולים"(שירי משוררים לילדים) , "ילד בא מאהבה" (הסברה מינית לילדי הגן)  וסיפורי לוין קיפניס.אולפני אנימה יצרו דקות רבות של אנימציה במגוון סגנונות וטכניקות פתיחים לתכניות, דקות רבות לתכנית הטלוויזיה הדוקומנטרית של הערוץ הראשון: "ירושלים אשר הייתה בספרד", ועוד. ערוץ שתיים שהוקם בשנתה הראשונה של החברה הביא ליצירת פרסומות אנימציה מצליחות כ-"במבה" של אסם, "מותק",  "שוקולית" של עלית, "בייגלה אסם" ועוד. כמו כן הפיקה חב' "אולפני אנימה" דקות רבות של אנימציה  עבור חברות  מאירופה וארה"ב.חברת "אולפני אנימה ", סבלה מכמה בעיות שלא היו בתחום שליטתה. ומכמה שגיאות קשות שהיו  כן בתחום שליטתה.מיתון עמוק בשוק הסרטים האירופאי בשנים 1992-4 מנע הבאת מספר פרויקטים מחו"ל למרות העניין שגילו חברות הפקה אירופאיות בהתארגנות החדשה בישראל. בנוסף לכך- היו גם  שגיאות ניהול שלנו בהתמודדות עם המצב שנוצר . מנהלי החברה  (ד"ר חיים עמית ואנוכי) לא יכלו להרשות לעצמם לפטר עובדים בתקופות בהן לא הייתה מספיק עבודה  לאולפן כה גדול, ולאבד בכך את ההשקעה העצומה שהושקעה בהכשרתם.כאשר כמה פרויקטים גדולים  אושרו לביצוע אך בוששו להיכנס לפס הייצור-  החלה החברה לצבור חובות שבדרך הטבע הלכו וגדלו. התקופה האחרונה בחייה של החברה הצטיינה בלחצים כספיים כבדים ומעיקים שהורגשו בקרב העובדים, הספקים ונושי החברה.בתחילת 1996 קרוב לשש שנים לאחר הקמתה התמוטטה חברת אולפני אנימה כשהיא משאירה חובות כספיים (כמו שאמר דן בן אמוץ: "לא הרבה, אבל גדולים") אותם הצטרכו בעלי החברה לשלם במהלך 10 השנים הבאות. עם זאת ראוי לציין שאת כל העבודות שהיו על פס היצור השלימה החברה , ופרויקט גדול שהצלחתי להביא בעמל רב מארה"ב  וטרם הושלם בקריסת החברה, הועבר בצורה מסודרת לאולפן פיצ'י- פוי ביפו, אשר השלים אותו במלואו.אנימה הותירה אחריה כמה שעות של אנימציה ישראלית משובחת,  קלטה בדם יזע ודמעות כמה עשרות אמנים עולים, הותירה זיכרונות מרגשים, מתלהבים  וכואבים בליבות  כל המעורבים בפעילותה, השאירה כמה בעלי חוב זועמים (רובם בנקים ומתווכי נדל"ן) והייתה לניסיון  הראשון והנועז ביותר להקים בישראל תעשיית אנימציה המבצעת הפקות אנימציה  לשוק המקומי והבינלאומי.

מאחורי התינוק של במבה.
לא אגזים אם אומר שהתינוק של במבה אוסם, הוא הדמות המקורית, המצוירת הפופולארית ביותר בישראל של השנים האחרונות. מהלכות בציבור כמה גרסאות על הולדתו של תינוק זה והרי הגרסה הנכונה.
בתחילת שנת 1993 פנה אלי המפיק אודי קדישזון בבקשה להציע לפרסום אריאלי דמות מצויירת  לסרט פרסומת  על הרפתקאותיו של תינוק שאוהב לאכול במבה של אוסם. 
הצענו מספר  עיצובי תינוק וביניהם  עיצוב שעשה גיל אלקבץ- מעצב ואנימטור מוכשר עמו שיתפתי פעולה במספר פרויקטים קודם לכך (גיל  מתגורר מזה  שנים בגרמניה ונחשב כיום לאחד מהאנימטורים  הבולטים באירופה).

הצעתו של גיל נבחרה, מול שאר ההצעות. כמה חודשים לאחר מכן יצא למסכי הטלוויזיה הסרט הראשון בסדרת סרטי הבמבה, (הסרט בוים על ידי שחר סגל, כמו שאר הסרטים בסדרה זאת שנוצרו על ידי אולפני אנימה)  ומיד הפך ללהיט פרסומי שהביא לעליית מכירות הבמבה, כמו גם למקום ראשון בסקרי פופולאריות של פרסומות.(פרס ראשון איגוד המפרסמים, פרס ראשון ערוץ הילדים).הפרסום הגדול הביא ליצירת 5 סרטי פרסומת מלאים ועוד סרטים קטנים רבים למבצעים ולאירועים מיוחדים, הביא ליצירת מוצרי לוואי,   ספר הבמבה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"ממחשבים" את התינוק.לפני כמה שנים החליטה אסם, בעצת משרד הפרסום שלה, להפוך את תינוק הבמבה  לדמות מחשב תלת ממדית, ולא עוד  כדמות מצוירת בדו-ממד, כפי שנולד כמה שנים קודם לכך. מאז  מופיע התינוק כבובה תלת ממדית בכל הסרטים. על פי מיטב שיקולי וידיעתי את תחום האנימציה נעשתה בכך שגיאה אסטרטגית בלתי נסלחת.   אין לי ספק שהתינוק איבד הרבה מחינו וקסמו.  אני משער שמשרד הפרסום רצה להפוך את התינוק לדמות "מודרנית", במראה שהילדים רואים בסרטי המחשב הגדולים (השרקים למיניהם) אך כאן בדיוק רובצת הטעות, התינוק איבד את ייחודו והפך לבובת פלסטיק חלקלקה בדומה לאלף דמויות אחרות שמאכלסות כיום  כל מסך .

בראותי את הקנאות בה שומרות חברות מסחריות בעולם על דמויות המותג שלהן, אני מתחלחל מהקלות הבלתי נסבלת  בה שינו  אצלנו דמות  כה מצליחה ופופולארית שאינה יכולה להגן על עצמה, ובכך, הפכו אותה לעוד דמות בינונית שלא תשוב  עוד להיות מה שהיה תינוק הבמבה המקורי.